הקוד הגנטי, שעל פיו מתורגמות שלשות של נוקליאוטידים ב-mRNA לחומצות אמיניות בחלבון , נחשב אוניברסלי: אותו קוד לכל האורגניזמים. עם זאת, התגלו במשך השנים סטיות מהקוד, וזאת בנגיפים בעלי גנום של דנ"א, בחיידקים ובפטריות, ובתאי בעלי חיים עילאיים - בתרגום גנים של הגנום המיטוכונדרי. הסטייה הנפוצה מהקוד הקשיח, לכאורה, היא שקודון סיום (טרמינציה, nonsense) שאינו אמור לקודד לחומצה אמינית אלא לסיים את התרגום ולקטוע אותו – קודון כזה בכל זאת מתורגם לחומצה אמינית כלשהי. האבולוציה של תופעה זו אינה ברורה, ויש חילוקי דיעות לגבי המנגנון המאפשר למערכת התרגום של ה-mRNA לקרוא קודון סיום הנמצא באמצע הרצף ולא בסיומו – כאילו הוא קודון לחומצה אמינית, לתרגם אותו בהתאם – ולהמשיך הלאה, כאילו אין קודון סיום באמצע החלבון. התיאוריות לגבי המנגנון המאפשר זאת מסובכות ולא אומתו בניסויים.

עם זאת, יש לציין כי סטיות כאלה מהקוד הגנטי נדירות מאוד. בסופו של דבר, הקוד הגנטי הוא באמת אוניברסלי: אותן שלשות נוקליאוטידים מתורגמות לאותן חומצות אמיניות בכל עולם החי.

גניטיקה מולקולרית וביוכימיה
אוניברסיטת תל אביב