בס"ד

שלום רב!

להלן שני כללים ממקורות יהודיים :

1. 4 בעלי החיים היחידים בעולם אשר סימני הטהרה: העלאת גירה, הפרסת פרסה ושסיעת שסע יכולים לבוא אצלהם בניפרד הם: החזיר, השפן, הארנבת והגמל (הרמב"ן ויקרא יא' 4-8)
   
2. לכל דג בעולם בעל קשקשת יש גם סנפיר, אך לא להיפך (מסכת נידה דף נא' ע"ב)

כמומחה בתחום זה ,

• האם כללים אלה מחייבים ?
  
• האם יש בידיעת כללים אלה בזמן התנך/התלמוד להראות על תבונה אילעית כלשהיא ?

בתודה מראש ! אביתר.

שלום רב,

הציטוט ברמב"ן בויקרא י"א הזה מקורו במסכת חולין נ"ט . אני שולח בנפרד מאמר שכתבתי על החיות הטהורות והטמאות

בברכה,
עמוס רובין

לגבי השאלה התיאולוגית אני אשיב כך: אין לשפוט את ערכו או רמתו של ספר התורה על פי בחינות מדעיות או היסטוריות.
"דברה תורה כלשון בני אדם", כפי שציין רבי ישמעאל, והתוכן לובש צורה אנושית.
המימד הדתי של התורה אינו תלוי ב"עובדות" אלא ב"אמת" התיאולוגית והערכית שלה.
ההיסטוריון רוצה לדעת, מה קרה ומהם הגורמים ההיסטוריים שעומדים מאחורי המקרה.
האדם הדתי צריך לשאול, מדוע קרה מה שקרה מבחינתו של האלוהים?
מה רוצה האלוהים להעביר אלי בעזרת מה שמסופר?
מה דורש אלוהים ממני לאור מה שמסופר?