נירה שלום,

יש חומרים שמסוגלים להתפרק בעצמם ויש כאלה שלא, וזה בהחלט תלוי בתכונות החומר. זה כשמדובר בהתפרקות כימית.

חומרים שמתכלים כימית באופן ספונטני, הם בדרך כלל חומרים לא יציבים שמתפרקים ליסודות או לתרכובות משנה כתוצאה מאור או שינוי טמפרטורה טבעי. אם החומרים הם מעשה ידי אדם הרי התוצרים הנפלטים עשויים להיות יציבים או מתפרקים. לעיתים התוצרים רעילים לאדם ולסביבה. לדוגמא פליטת דיאוקסינים או פטלטים מפולימרים פלסטים בחימום, או זליגה ללא חימום מכוון. כך גם צבעים וחומרים המשמשים לריהוט ולציפוי פנימי של בתים אשר מתכלים לאט לאט ותוך כדי כך פולטים גזים רעילים לאדם. ההתכלות כאן היא בהקשר שלילי, כי החומרים שזולגים או מתפרקים מהחומר או המוצר המקורי אינם ניתנים בד"כ לשימוש חוזר כחומרי גלם, ולעיתים אף מהוים גורם סיכון בריאותי.

התכלות מסוג אחר היא זו שמעורבים בה אורגניזמים חיים, התפרקות ביוכימית המתרחשת בתוך אורגניזם חי. אפשר להתחיל מאכילה של בעלי חיים, ולהגיע עד פירוק לתרכובות ויסודות ע"י מיקרואורגניזם, עבורם החומר מהוה מקור אנרגיה. התוצרים הסופיים יכולים להיות CO_{2 ,} מתאן ועוד. המיקרואורגניזם בעצמם לאחר שהתרבו, מתים וחוזרים כחומרי גלם לכדור הארץ באחד מהמחזורים הגאוכימים, כך שנטו ההתכלות מועטה ולא אמורה לפגע במאזן החומרים.

מכאן, המלה התכלות יכולה להיות בהקשר שלילי או חיובי, תלוי האם תוצרי ההתכלות נכנסים למחזור גיאוכימי או לא.

כשמדובר על התכלות משאבים, בודאי שמדובר בהקשר שלילי. המשאבים נלקחים מכדור הארץ, נעשה בהם שימוש אבל הם לא חוזרים כחומרי גלם, אלא כפסולת שתופסת מקום, עלולה להזיק ובסה"כ הופר מאזן החומרים על פני כדור הארץ.

בברכה,

ד"ר רוני לב
מדעים
מכללת לוינסקי לחינוך