מהי הסיבה הביולוגית לבכי אצל בני אדם מבוגרים? אצל תינוקות זו התקשורת היחידה, אך מה גורם לנו ביולוגית לבכות מצער, אושר, תסכול וכו?

תודה רבה

שלום תמי,

בכי הוא תופעה פיזיולוגית בה זולגות דמעות מבלוטות הדמעות בעין, כתגובה למצב רגשי אצל בני אדם. בכי נחשב פורקן אישי עז וחד של רגשות אצל בני האדם. הביטויים הפיזיים הרבים של הבכי כוללים בין השאר דמעות, הסמקה, קצב לב מואץ ויבבה. תפקיד הבכי עדיין לא ברור והוצעו תיאוריות שונות לתופעה מיוחדת זו.

מכיוון שהשאלה עסקה בנושא הביולוגי, אענה בקצרה על הסיבות הפסיכולוגיות של הבכי כגון הבעת צער, שחרור מעומס רגשי או פיזי, תחושת רחמים וחמלה כלפי האדם עצמו או כלפי מישהו אחר, הבעת אושר, ניסיון לגייס עזרה וניסיון לרמות אחרים כדי להשיג תשומת לב או דברים. התועלת המיידית שהבכי נותן היא רבה - מעין שקט תעשייתי לפרק זמן מסוים המאפשרת לבוכה להתעשת ולהתנער מהקונפליקטים שאיימו לשתקו.

הסיבות הביולוגיות של הבכי אינן ברורות כלל. בהתייחס לבכי אצל אנשים בריאים, הספרות המדעית מועטה בלבד. על פי ויקיפדיה, קיימת השערה שבדמעות הנוצרות בעת בכי רגשי (בהשוואה לדמעות מסוגים אחרים, כגון אלו הזולגות על-מנת לסלק גוף זר מהעין), יש ריכוזים גבוהים יותר של חומרים מסוימים, ובהם הורמון ACTH, הקשור לדחק. עובדה זו מעלה את האפשרות שהבכי נועד להוריד את ריכוזו של הורמון זה וחומרים אחרים הקשורים לדחק כאשר ריכוזם נעשה גבוה מדיי. תיאוריה כזו תוכל גם להסביר מדוע אנשים מרגישים טוב יותר לאחר בכי (אם כי הבכי מהווה מעין CATHARSIS= שחרור).

להלן מספר מצבים של PATHOLOGICAL CRYING (בכי שקשור למצבי מחלה):

אנשים עם דיכאון חשים עצב תהומי ולעתים רחוקות גם בוכים. אולם, יש פסיכיאטרים אשר טוענים כי הדיכאון מהווה דווקא דוגמה להפרעה נפשית בה קיים מחסום מפני בכי וקושי לבכות (ניתן להסיק מכך בעקיפין שהבכי אכן משחרר אותנו ומפיג רגשות קשים). אנשים עם הפרעת הסתגלות (למשל כשיש עצב לאחר פיטורין או לאחר פרידה רומנטית) מדגימים בכי תדיר ולא ברור האם השיפור לאחר מתן נוגדי דיכאון מרמז שמדובר

בבכי בשל חוסר ב-SEROTONIN
או בחוסר NOREPINEPHRINE.

קשישים עם הפרעות אורגאניות וניוון של מערכת העצבים המרכזית יכולים לבכות מאחר והם סובלים מלביליות אפקטיבית. יתכן שהפגיעה הניוונית באזורים שונים של המוח, כרוכה בנטייה יתרה לבכי או שקיימת פגיעה
דווקא במוח הפרונטאלי, שבמצבים נורמאליים אמור לשלוט על התנהגויות ורגשות שונים וכשהאונה הפרונטאלית מפסיקה לעכב ולבקר, הכול יוצא משליטה ויש התפרצויות בכי לא תואמות. מצבים אלה מגיבים לעתים לטיפול בחוסמי סרוטונין (כגון פרוזאק) או בחומרים שמשפיעים על מערכת ה- NMDA.

לסיכום, רב הנסתר על הידע לגבי התנהגות אנושית נפוצה זו ודרוש מחקר מקיף בנושא, הן בהיבטים הפסיכולוגיים והן בהיבטים הביולוגיים של התופעה.

ד"ר יוליאן יאנקו
פסיכיאטר מומחה ומנהל מרפאת בריאות הנפש ברחובות