התפרצויות תקופתיות של אנרגיה מהשמש, מתרחשות על פני טווח רחב הרבה
יותר של אורכי גל, מהרצועה הצרה יחסית שגלי
פוטווולטאי מסוגלים

למדוד. כך, למשל, תאים סולריים מסיליקון (צורן) יכולים רק לזהות פוטונים
באורך גל בטווח 300 - 1100 ננומטר. לכן, אם גלאי כזה משמש כמדד
כמותי של האנרגיה שהתקבלה מהתלקחות סולרית, יהיה צורך להמיר את
הפוטונים הנותרים ע"י שימוש בהתקן ביניים (או התקנים). לדוגמה
פוטונים


בעלי אנרגיה גבוהה (כלומר אורכי גל קצרים יותר מאשר עם 300

ננומטר) יכולים להיקלט במסך פלורסאנטי ההופך אותם לפוטונים בעלי אורכי גל באור
הנראה.היכולים להיקלט על ידי תא סיליקון. עם זאת, אם כמויות ניכרות
של אנרגיה מתקבלות באורכי גל ארוכים יותר מאשר 1100 ננומטר, גלאי פוטווולטאי זה לא ישמש כגלאי מתאים. אני מקווה כי מידע זה שימושי - וגם תמיד אהיה שמח לנסות לענות על
שאלות של אנשים צעירים בנושאים של אנרגיה סולארית.

פרופ' דוד פיימן
המרכז הלאומי לאנרגיית השמש
אוניברסיטת בן גוריון