התשובה כתובה בהנחה שהשואל מכיר את מונחי היסוד.
(נמנעתי משמוש באותיות אנגליות היות והשילוב של עברית ואנגלית יוצר אי סדר שאינו ניתן לקריאה).

אורניום 235 מהווה 0.72% מהאורניום הטבעי. הדלק בתחנות כוח גרעיניות מועשר ל- 3-4%
אורניום 235 .בכורי מחקר העשרה מגיעה עד 20%. ישנם כורי מחקר בהם העשרה מגיעה ל- 90%.
למטרות צבאיות מעשירים אורניום לרמה של עד 95% אורניום 235.

נכון שקילוגרם אחד של אורניום 235 הוא מעט מידי כדי ליצור פצצה גרעינית אבל עם מעט יותר (1.5 ק"ג) בשילוב מתאים של חומרים אפשר ליצר מסה קריטית, כלומר תהליך יציב של שרשרת ביקועים.

לגבי הקרינה הנפלטת מאורניום, אורניום פולט חלקיקי אלפה ופוטונים כלומר קרינת גמה וקרינת אקס. האנרגיה של חלקיקי אלפה היא בסביבות 4.5 מא"ו (מיליון אלקטרון-וולט)
אבל חלקיקים אלו אינם חדירים בחומר מוצק, ובאוויר הטווח שלהם הוא מספר ס"מ.

האנרגיה הממוצעת של הפוטונים הנפלטים מאורניום 235 היא בסביבות 0.15 מא"ו, מחצית החיים של אורניום 235 היא 700 מיליון שנים (מחצית החיים של אורניום 238 היא 4.5 מיליארד שנים. לפיכך קצב ההתפרקות של אורניום 235 גבוהה יותר- 80,000 התפרקויות לגרם לשנייה לעומת 12,400 התפרקויות לגרם לשנייה של אורניום 238.

מתוך הנתונים לעיל סכנת הקרינה מאורניום 235 היא כלהלן: אם כל קרינת הפוטונים המשתחררת בהתפרקות נפלטת לסביבה זה יהיה בערך 0.002 ג'אול לשנייה לק"ג. אם כל האנרגיה הזאת נבלעת בק"ג אחד של חומר זה נותן 0.002 גריי לשנייה. בהתחשב במקדם הסיכון זה נותן 0.0013 סיוורט לשנייה או 5 סיוורט לשעה (בערך). במרחק של מטר ממקור הקרינה העוצמה יורדת ביותר מחמישה סדרי גודל
כלומר 40 מיקרוסיוורט לשעה. אם אנרגיה זאת נבלעת בגוף שמשקלו 70 ק"ג המנה היא 0.57 מיקרוסיוורט לשעה.

המנה השנתית המותרת לעובדי קרינה (2000 שעות עבודה) היא 50 מיליסיוורט לכל הגוף. כלומר, החשיפה לקרינה מק"ג אחד של אורניום 235
במרחק של מטר במשך שעה היא
קטנה בהרבה
מהמנה המותרת הממוצעת לעובדי קרינה במשך שעה.

במרחק של מספר מטרים מגוש האורניום הסיכון הוא נמוך בהרבה.

בברכה,

גד שני.

פרופ' גד שני
הנדסה ביורפואית
אוניברסיטת בן גוריון